סוזאנה מקס: מופשטת, מוצלפת ומוענשת באכזריות

ארנבת מביאה לי במגושמות משקה קר להרוות את צמאוני, התעסקותה המגושמת מעצבנת אותי והמשקה מוטח לרצפה. קצב החלזון שלה לאסוף אותו מעצבן אותי עוד יותר ולכן היא מקבלת סטירה אכזרית ביותר על פניה. כעת אני יכולה רק להניח שההלם הוא שמונע ממנה לענות לי, אז אני מעירה אותה עם עוד שלוש סטירות ברוטליות. אני מפשיטה אותה מבגדיה בחלק העליון של גופה ומכריחה אותה להציג את עצמה למלקות. לבושה בחזיית משי אדומה ושחורה, גרביונים ומגפי העור היפים שלי מסוג ארולו, אני נראית מאיימת אפילו ללא שוט בידי. אני מתחילה עם שני שוטי עור כבדים, הדפיקות הבלתי פוסקות על בשרה הופכות אותו לורוד במהירות מסחררת. אני ממשיכה לשוט היחיד האהוב עלי, חותך את האוויר וצובע את עורה באדום כדי להתאים למצב הרוח הרעמים שלי. היא מתחילה לצרוח מהר מדי, דבר נוסף שלא מוצא חן בעיניי. אם את בשירותי ובאימוניי את חייבת לאמץ את הכאב, לשאת את השיעורים ולכמוה לזעמי. אני מזכירה לה זאת והיא מנסה כמיטב יכולתה להתרכז. אני בונה לחץ וקצב והיא מצמצמת את יבבותיה למינימום. אני מוציאה את המרידה המרהיבה, השוט החד והסדיסטי ביותר מבין כל השוטים שלי, חתך עדין אחד ממנה ואת תהיי בלהבות. כשהעוצמה מגיעה לשיאה, ארנבת נופלת שוב לרצפה, דמעות זולגות. דמעות על המלקות האכזריות ועל האושר שהיא יכלה לסבול אותן למעני!!!