מכת תיקון נחרצת לידיים לג'ימי מאת ליידי חוזה

ג’ימי הוא אחד מהנערים שלי.
הוא מגיע אליי כבר כמעט שלוש שנים, תמיד מאותה סיבה: הוא זקוק למנת מכות יסודית ומתקנת ביד. והוא יודע זאת.
לאחר כל מפגש, ההתנהגות שלו משתפרת. הוא ממוקד, מכבד, מחובר לקרקע. אך ככל שהשבועות חולפים, המשמעת הזו דועכת לאטה, ותוך זמן לא רב הוא מוצא את עצמו שוב במקום שלו. מעבר לברכיי.
המכות האלה אינן ניתנות מתוך כעס.
הן ניתנות כי אני באמת דואג לו.
כי הוא חשוב לי.
כי הוא מצא מקום בלבי.
אני לוקח את הזמן איתו. כמעט עשרים דקות של מכות יד חזקות ואינטנסיביות, בסגנון ישן ויסודי, ממש שם מעל הברך שלי. בלי למהר. בלי הסחות דעת. רק קצב, שליטה ותוצאות.
לרגע קצר, אני מושיט יד למברשת השיער האבונית שלי, תזכורת חדה לפני שאני מניח אותה שוב בצד. רוב התיקון הזה נעשה בדיוק בדרך שהוא הכי זקוק לה: ביד.
אני מסיים את המפגש עם שתים עשרה מכות סופיות של הרצועה. ברורות. מכוונות. בלתי נשכחות.
כשאני מסיים, ג’ימי מתוקן, רגוע יותר, ושוב בדיוק איפה שהוא צריך להיות – יודע מדוע הוא חוזר, ויודע שאני אהיה כאן כשיעשה זאת.