משמעת בדמעות: העונש הרגשי של רייצ'ל - רק עונשים

רייצ’ל שאלה אם זה בסדר ללכת לבדוק את הבר של המלון. אמרתי שזה בסדר. כשהתקשרתי אליה 30 דקות אחר כך, שמעתי את הטלפון שלה מצלצל מתוך החדר. הלכתי לבר, והיא לא הייתה שם. חזרתי לחדר, מודאג לאן היא הלכה והאם היא בטוחה.

הסרטון מתחיל כשהאקטריס רייצ’ל חוזרת לחדר, והיא מבינה מיד שהיא בצרות. היא כורעת ברך בזמן שאני נושא בפניה נאום על כמה שהייתי מודאג, ושעזיבה של המקום שבו היא אמרה שתהיה בלי הטלפון שלה זה בכלל לא בסדר. ברור שהיא צריכה משמעת.

אני לוקח אותה מעל הברך שלי, וכנראה שהאשמה משפיעה עליה, כי היא מתחילה לבכות פחות או יותר מיד. אני מכה אותה, ואז שם אותה בפינה כדי שתחשוב על ההתנהגות שלה. היא בוכה לאורך כל הזמן שהיא פונה לקיר, ואז אני לוקח אותה שוב מעל הברך שלי כדי להנחית את השיעור עם מכות יד אחרונות. רייצ’ל בוכה בשפע עוד לפני שזה מתחיל, והבכי שלה די היסטרי עד שהיא סוף סוף מסיימת להיענש.

אני לוקח אותה לחיקי, ומרגיע אותה שהיא נסלח וזה נגמר. הטיפול שלאחר מכן היה מאוד נחוץ, ואני חושב שבטוח לומר שרייצ’ל לא תחזור על ההתנהגות הזו בעתיד.