טעם השובבות של ליסה - מבחן טעימה - פנימיית בנות

זה יום יפה. מר לואיס יוצא למרפסת. הכל בסדר בעולמו. מה עוד יכול אדם לרצות? הוא מתיישב על כיסת השזוף, ממזוג לעצמו כוס בירה ונשען על הכיסא בנוחות. הוא אפילו נרדם בשינה רגועה. צלצול הטלפון מבפנים מפריע לו. באנחה כבדה הוא קם ונכנס פנימה כדי לענות. בזמן שהוא נעדר, ליסה מגיחה למרפסת. היא רואה את כוס הבירה ומטעימה ממנה. היא אוהבת את הטעם – אז שותה חצי מהכוס. אחר כך היא חוזרת פנימה לבית בחוסר אכפתיות. מר לואיס חוזר למשקה הקר והמרענן שלו – אך הוא מופתע לגלות שנשארה רק חצי כוס. כשהוא קורא לליסה לצאת החוצה, היא נשמעת לו מיד. היא מכחישה שהייתה בכלל קרובה לבירה שלו, הרי היא ילדה טובה ולא שותה אלכוהול. אבל ריח הבירה שנדף מפיה מסגיר אותה ככזאת שמשקרת. לכן, היא הפרה שני כללים של פנימיית הבנות – שתיית אלכוהול ושקר. העונש ודאי. היא מצווה להסיר את המכנסיים הקצרים ואת התחתונים. מר לואיס מניח אותה על ברכיו ומעניק לה מכות יד קשות על הישבן. למרות מאבקה ותחינותיה שיפסיק, המהלומות נמשכות. זה רק השלב הראשון. הוא משאיר אותה עומדת עם ידיה על האח, בעוד הוא יוצא לחפש משהו שישמש אותו על ישבנה האדום והכואב מאוד. בשובו, הוא מביא איתו רצועת עור. הרצועה פוגעת בישבנה פעמים רבות. בשש המכות האחרונות הוא מורה לה לספור כל אחת ולהודות לו. הוא משאיר אותה עומדת עם ידיה על האח – עליה להישאר בתנוחה זו במשך שלושים דקות.

ליסה